מטטרון הינו המסטר הרוחני העומד מאחורי שיטת אילן האושר. הוא המדריך הרוחני הראשי שלי.

דמותו מופיעה בלוגו של השיטה.

במשנת הזוהר נאמר שהמלאכים מתווכים בין עליונים לתחתונים ורובם נבראו ביום חמישי. מלאכי הדין כולל מלאך המוות נבראו ביום שני. מלאכי החסד נבראו ביום ראשון. למלאכים אין גוף חומרי ובדמותם הרוחנית הם קיימים כגוף האדם. ישנם מלאכים זכרים וישנם נקבות. ישנם מלאכים בעלי 6 כנפיים וישנם בעלי 4.

מלאכים מסויימים יורדים למימד הגשמי ומתלבשים בדמות אדם ואחרים נמצאים רק בדמותם הרוחנית.

מטטרון נחשב למלאך העליון. משכנו בספירה בינה.

מטטרון היה המורה של משה רבנו ובשמו יש רמיזה למילה מטה- אותו מטה שמשה הפך לנחש.

בקלפי הטארוט קיימת סידרת השרביטים – המטות- המייצגת בין השאר ידע ועוצמה. גם הנחש מייצג ידע, הרי הוא זה שפיתה אותנו לאכול מעץ הדעת....

נחש בגימטריא 358 – אותה גימטריא של משיח.

אותה אנרגיה שהורידה אותנו מבחינה רוחנית- היא זו שתעלה אותנו!

ידוע לי שנישמתי מקורה בנישמתו של חנוך בן ירד- סבא של נוח. חנוך – משלון חינוך או חניכה(הבאה בסוד).

חנוך התמלאך. הפך מלאך. עלה שמיים וערך טיול ברקיעים.

כתוב על כך בספרים החיצוניים.

כאשר התמלאך שונה שמו למטטרון.

ליקטתי חומר עליו מהאינטרנט – לעיונכם:

מטטרון-ויקפידיה

המלאך מטטרון נזכר לראשונה בספרות ההיכלות, בספרי היכלות רבתי והיכלות, ובספר "שיעור קומה". ההרחבה העיקרית של דמותו מצויה בספר היכלות, שבו מספר מטטרון לרבי ישמעאל את הגניאולוגיה שלו ואת האופן שבו זכה למקום בו הוא נמצא כעת.

ר' ישמעאל עולה למרום ב"צפיית המרכבה", פעולה של התעלות מיסטית, ושם הוא נפגש ב"מטטרון מלאך שר הפנים", שנשלח להדריכו בעולמות העליונים. ר' ישמעאל שומע כי המלאכים האחרים מכנים את מטטרון "נער", ומטטרון עצמו אומר לו שהאל בעצמו נוהג לקרוא לו כך. בתגובה לשאלת ר' ישמעאל לפשר הכינוי, מספר מטטרון כי בתחילה הוא היה אדם – חנוך בן ירד המוכר מהמקרא ובעיקר מספר יובלים וספרות חנוך, שהועלה לשמים על מנת לשמש כעד בבני האדם לאחר חטאי דור המבול.

בספר היכלות, חנוך לא משמש רק כעד, אלא הוא מתעלה מעבר לכך. בעקבות מעשיו הטובים והתעלותו הרוחנית, האל העלה אותו והוא נהפך למלאך רב-חשיבות, אחד מהראשונים בהיררכיה המלאכית השמימית:

בספר מתוארים שלבים רבים של התעלות, מאדם ילוד-אישה ועד למשרת העומד בין מלאכי המרכבה כשווה בין שווים, ולאחר מכן למלאך שמצוי בעמדה נעלה עוד יותר משאר הכוחות העליונים. הטרנספורמציה של מטטרון היא פיזית ורוחנית כאחד, ולצד הסודות המתגלים לו והתעלותו הרוחנית, הוא גם מקבל צורה אחרת:

לאחר כל התכונות הנוספות הניתנות למטטרון, הוא נעשה דומה במידה רבה לאל עצמו, וזוכה לשבת בכיסא כבוד הניצב בפתח ההיכל השביעי (§20), שם נמצא כיסא כבודו של האל עצמו. הוא לובש לבוש של אור (§13), ועל כתרו ה' כותב אותיות שבהם נברא העולם (§16). הוא אף מכונה בשם "ה' הקטן" (§15).

אלא, שכאשר אלישע בן אבויה, אחד מהמסתכלים בצפיית המרכבה טעה וחשב לאחר שראה אותו יושב שיש שתי רשויות בשמים, מטטרון הורד במידת מה מדרגתו, אף שהוא עדיין היה "מלאך שר הפנים":

מלבד ספר היכלות, מטטרון מופיע גם בחלקים רבים אחרים של מסורת המרכבה וההיכלות, ובכולם הוא מדריך של החכמים שמבקרים בשמים ומלאך חשוב בהיררכיה השמימית.

בקטעים בספרות ההיכלות המכונים "שיעור קומה", אנו מקבלים מידע נוסף על דמותו של מטטרון. ישנם מאפיינים רבים משותפים למטטרון ב"שיעור קומה" לזה של ספר היכלות. הוא המלאך הגבוה ביותר בהיררכיה השמימית, הוא קרוי נער, הוא המדריך של האנשים שמגיעים לשמים בהתעלות המיסטית. גם תפקידו כעד משתקף כאן בשם נוסף בו הוא מכונה, "שרא רבא דאשהדותא" (שר העדות הגדול). אולם, יש גם הבדלים ותוספות חשובות. ההבדל הבולט ביותר הוא שאין בספר שיעור קומה כל זכר למסורת שמטטרון היה פעם חנוך בן ירד, והוא מופיע רק כמלאך ללא שורשים אנושיים. בנוסף, מודגש מאוד התפקיד של מטטרון בתור המקביל לכהן גדול בפולחן השמימי, ואף יש לו משכן:

"אזכרת השם המפורש" של מטטרון דומה מאוד לזו של הכהן הגדול ביום הכיפורים, ומדמה בין הפולחן השמימי לבין הארצי.

מלבד ההתייחסות אליו בספרות המרכבה וההיכלות, ישנם גם מספר אזכורים של מטטרון בספרות התלמודית (מסכת חגיגה טו ע"א; מסכת סנהדרין לח ע"ב; ע"ז ג ע"ב). האזכור הראשון הוא בתוך הסיפור של "ארבעה שנכנסו לפרדס", ומתאר את חטאו של אלישע בן אבויה, שראה את מטטרון וחשב שמדובר באל או במקביל לו, ונענש על כך:

מסיפור זה, אותו ראינו גם בספר היכלות, אנו יכולים ללמוד כמה דברים על האופן שבו התלמוד מציג את מטטרון – תפקידו של מטטרון (או אחד מתפקידיו) הוא לכתוב את זכויותיהם של ישראל; הוא יכול לשבת, בניגוד למלאכים אחרים וכמו האל עצמו; והדבר החשוב ביותר – הוא אינו העליון בהיררכיה השמימית, שכן יש מי שיכול "להוציא אותו" ולהכות אותו מכות אש. אזכור נוסף הוא בוויכוח בין "ההוא מינא" לבין רב אידית:

במקור זה נוספים פרטים חשובים נוספים לדמותו של מטטרון על פי התלמוד. נודע לנו כי "שמו כשם רבו", כלומר שניתן להסב את הכינוי "ה'" בפסוק אל מטטרון עצמו. זוהי אמירה שנשמעת קיצונית ביותר עבור התלמוד, שבדרך כלל מבדיל הבדלה חמורה בין האל לבין המלאכים הסובבים אותו, שנתפסים כשליחים ומשרתים בלבד. שנית, גם בסיפור זה אנו רואים שהיו גורמים שאכן חשבו לעבוד למטטרון, בדומה לאלישע בן אבויה. מכות האש בהן נענש מטטרון מראים לנו כי היה קיים חשש אמיתי מפני תופעה כזו, שיש צורך להגיב עליו באופן חמור. ייתכן כי עבודה למטטרון הייתה קיימת הן בחוגים המיסטיים והן במסגרת הריטואל המאגי (המשתקפים בסוגיה זו ב"ההוא מינא") וגם אם לא הייתה קיימת ממש – היה חשש מפני האפשרות להתפתחות כזאת.

לדעתו של אפרים אלימלך אורבך  , אין לראות בסוגייה במסכת סנהדרין מקור לדמותו של מטטרון בעיני חכמי התלמוד. השימוש בשם מטטרון הוא שימוש מקרי שאינו מעיד על ניסיון להבין בדיוק את תפקידו, ומדובר פשוט במלאך כלשהו שמשרת כשליח של האל. לדעת אורבך, הקביעה כי "שמו כשם רבו" הוא הוספה של מיסטיקנים שאינה מתאימה למגמת הסיפור המקורית, המנוגדת לתפיסה עצמית כלשהי של מלאך או של רשות כלשהי.

מטטרון מופיע גם בספרות שאינה מיסטית במובהק, לדוגמה בתרגום יונתן לפסוק "ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו..." (בראשית ה 24):

כאן מופיעים שני מאפיינים של מטטרון – הסיפור מדובר בעצם בחנוך שהתעלה, ותפקידו כסופר השמימי. לא מסופר על שינוי שנעשה בגופו או במהותו של חנוך, אלא רק ששמו השתנה.

כהקדמה להבנת דמותו של מטטרון, יש לבחון את ההתייחסות הכוללת למלאכים במיסטיקה היהודית הקדומה. בספרות האפוקליפטית, המלאכים משמשים בתפקידים שונים, מהם מיוחדים לעולם העליון ומהם משקפים תפקידים מקבילים בחצרות מלכים בני התקופה. כמו כן, הם נוטלים חלק בהנהגת הבריאה, וממונים על ממדים שונים של היקום. רבים מהמאפיינים האלה מצויים גם בספרות ההיכלות, אך כאן הפרספקטיבה היא של ההתעלות המיסטית או המאגית, זאת בניגוד לספרות האפוקליפטית שם המלאכים לרוב נזכרים בקשר לשליחות אלוהית ידועה. חשיבותם של המלאכים הולכת וגדלה בתקופת בית שני. כך בקומראן ובמגילות מדבר יהודה, בספרות הגנוסטית, וברחבי העולם ההלניסטי בשלהי העת העתיקה (בעיקר בספרות מאגית). שינוי זה בהתייחסות אל המלאכים הוא בעקבות הפסקת ההתגלות הישירה של האל בעולם, דבר הגורם לצורך במתווכים שונים בין האל הטרנצדנטי לבין האדם. לתורת המלאכים בספרות ההיכלות יש שלושה מאפיינים: היסוד המיסטי, שמתבטא בכניסה של המיסטיקן למציאות אחרת, השונה מהמציאות הארצית; היסוד המיתי – ריבוי הכוחות האלוהיים, המרכבה; היסוד המאגי-ריטואלי, שבו האדם יכול להשפיע על המציאות באמצעות המלאכים, בזיקה לפולחן ולריטואלים שמתקיימים במקדש השמימי .

מטטרון, כאחד מחשובי המלאכים, מתאפיין בכל המאפיינים האלה. הוא גם מלאך שבו פוגשים המיסטיקנים שיורדים למרכבה; הוא גם מהווה חלק בהיררכיה השמימית ובכוחות השונים שסובבים את האל; והוא גם משמש במאגיה, לצד תפקידו כמשרת במקדש השמימי.

גרשם שלום מעמידנו על כך שניתן לגבש את המסורות השונות בנוגע למטטרון סביב שתי דמויות שונות. הדמות הראשונה היא מטטרון כ"שר העולם", או "מלאך הפנים", ישות שנבראה בבריאת העולם או עוד לפני בריאת העולם. זהו מלאך קדום ורב עוצמה, שנמצא בדרגה גבוהה מאוד בהיררכיה המלאכית. יש לו תפקידים שונים: הוא הסופר השמימי ואחראי על כתיבת סודות וכן על כתיבת זכויותיהם של ישראל; הוא גם משרת בתור כהן גדול במקדש השמימי. המקורות לדמות כזו מצויות בספר שיעור קומה, בסיפורי התלמוד, וגם בפרקים מסוימים מספר היכלות. דמות שניה היא זו של חנוך שמתעלה והופך להיות מלאך, מטטרון, והיא זו המוכרת לנו מהסיפור העיקר ב"היכלות". על פי סיפור זה, מטטרון כמובן שלא יכל היה להיות נוכח בבריאה או לשרת בתור "שר העולם". לפיכך, מסיק שלום, מסתבר כי כותבי ספרות ההיכלות הוסיפו את דמותו של חנוך העולה לשמים למטטרון הקדום, והשתמשו בדמות השניה כדי להסביר את הראשונה. שילוב זה התרחש לא לפני סוף המאה השניה לספירה. מטטרון כחנוך חסר מהתלמוד בשל הגישה השלילית שנקטו חכמי התלמוד כלפי חנוך באופן כללי.

שלום טוען גם כי דמותו של מטטרון עצמה כפי שהתגבשה בספרות ההיכלות היא גלגול של מלאכים אחרים שהיו קיימים קודם לכן, שרוב מאפייניהם נקלטו בדמותו. המלאך העיקרי עליו הוא מצביע הוא יהואל. שם זה מצוי בספרות המאוחרת יותר בתור אחד משמותיו של מטטרון, וכן מצוי בספרות הגנוסטית בת התקופה בתור שם של מלאך רב-כוח, ואף הוא נקרא "ה' הקטן" בדומה לכינוי של מטטרון המצוי בספרות ההיכלות. לדעתו, שם זה הוא שהיה במקור גם בסוגיות התלמודיות העוסקות במטטרון: אם נחליף את "מטטרון" ב"יהואל", יהיה הרבה יותר ברור מדוע ניתן לומר עליו ש"שמו כשם רבו". מטטרון היה בתחילה הכינוי של יהואל, כאשר לא רצו לומר את שמו במפורש, ולאחר מכן החליף את יהואל להחלוטין וקיבל את מאפייניו.

גם יוסף דן  מסכים כי דמותו של מטטרון בספר היכלות בנויה משני היבטים שונים – מטטרון כשר העולם וככוח אלוהי ממשי, המאופיין ברבים מהמאפיינים של האל בעצמו; ומטטרון כחנוך בן ירד האדם. דן מציין כי החיבור השילוב שיצר בעל ספר היכלות בין שני היבטים אלו הוא ייחודי לספר, ואינו קיים בספרים אחרים במסורת המיסטית או האפוקליפטית קודם לכן. דן מוסיף גם נימוק להרכבה זו. הוא רואה את ספר היכלות כתגובה למציאותם של מיסטיקנים, שבדומה לדעתם של הגנוסטיקנים היו עשויים לראות במטטרון את האל הנמוך יותר, האחראי לבריאת העולם (ה"דמיורגוס", יוצר בראשית) לעומת האל העליון בהיררכיה, שלא ברא בעצמו את העולם. ספר היכלות מתפלמס עם דעה אפשרית זאת על ידי הרכבת דמותו של מטטרון לדמותו של חנוך בן ירד. שהרי, כפי שהעיר שלום, אם מטטרון היה במקורו אדם, הרי שהוא לא היה יכול נוכח בבריאה, ועל אחת כמה וכמה שלא יכל להיות יוצר בראשית בעצמו. ההמעטה השניה של דמותו של מטטרון, עליה כבר דיברנו, היא בכך שענפיאל מכה אותו ששים מכות אש. בנוסף הוא "מעמידו על רגליו", דבר שמראה שהוא כבר לא מיוחד בקרב הכוחות העליונים בכך שמותר לו לשבת בדומה לאל, אלא כעת גם הוא חייב לעמוד, ואין סכנה שיתעו בו ויחשבו שהוא אל גם כן.

מלאך אחר אותו מזהה שלום עם מטטרון הוא מיכאל, שבמקורות אחרים מוזכר שהוא משרת ככהן גדול במקדש השמימי, או שהוא המלאך החשוב ביותר בהיררכיה השמימית. מכיוון שמטטרון הוא שמקבל את המעמד הזה, ואף יש לו תפקיד בתור כהן גדול/בעל "משכן", הרי שהוא רכש לעצמו מאפיינים של המלאך מיכאל. מאפיין נוסף שייתכן שאימץ ממיכאל הוא הכינוי "שר העולם" המופיע במקומות מסוימים וגם בקערות השבעה מהמאות השישית עד השמינית. יוסף דן מציין כי ייתכן שענפיאל, מלאך שמוזכר בכמה מקומות במסורת המרכבה בתור מלאך חשוב בהיררכיה השמימית, היה זהה בתחילה למטטרון. לדעתו היה פיצול בין הדמויות שלהם בעקבות "ההורדה בדרגה" של מטטרון והחיבור שעשה בעל ספר היכלות בין מטטרון לחנוך. כאן, ענפיאל הוא המעניש את מטטרון בששים מכות של אש, ומכאן שהוא אף נעלה ממנו.

משה אידל טוען כי יש קשר עמוק בין דמותו של מטטרון לבין זו של אדם הראשון. רוב הפיתוח של רעיון זה יהיה בקבלה המאוחרת יותר, אך כבר בשלב זה, לדעתו, ניתן למצוא הדים לה. אידל מצביע על כך שבספרות הגנוסטית ישנה חשיבות ראשונה במעלה ל"אדם הקדמון" – האדם הראשון שנברא, שהוא גם ארכיטיפ של דמות האדם האידאלית, שחציו אדם וחציו מלאך/אל. דמות כזו חסרה במסורת המיסטית היהודית הקדומה, למרות שפעמים רבות ישנן מקבילות רבות בין המסורת הזו לבין זו הגנוסטית. את השרידים למיתוס מעין זה הוא מחפש בדמותו של מטטרון. כך למשל העובדה שחנוך הוא השביעי לאדם בסדר הדורות מעידה על קשר ביניהם, שכן המספר שבע אינו מקרי בספרות המקראית או החוץ-מקראית בת התקופה. מטטרון מולבש, במסורת ההיכלות, בבגדי אור (בדומה לאדם הראשון לפני החטא, על פי המדרש), וגודלו הוא מלא העולם כולו, כפי שאדם היה בתחילה. חנוך-מטטרון מעוצב, לדעת אידל, כמתקן של חטאו של אדם וכמגשים של יעודו המקורי. רעיון זה יתרחב עוד בקבלה המאוחרת יותר.

בתור מלאך רב-כוח, אין זה מפתיע שמטטרון מופיע לא מעט במסורת המאגית שהייתה רווחת תמיד לצד ההלכה הממוסדת ולצד המסורת המיסטית, תוך זיקה וקשרי גומלין אליהם. בספרות ההיכלות עצמה, חלק מהאזכורים של מטטרון הם כחלק מהשבעות למטרות שונות. כך למשל:

חלק מהבקשות כאן הן רוחניות, אך חלקן חומריות וארציות למדי.

במאגיה של סוף העת העתיקה בארץ ישראל, נעשה שימוש בחלק מהטקסטים בשמו של מטטרון לצד שמותם של מלאכים אחרים, בקמיעות, בקערות השבעה וכדומה . נראה שחלק מהכותבים של הטקסטים המאגיים לא הכירו את ספרות ההיכלות החדשה יחסית, או לכל הפחות לא השתמשו בה, ונסמכו על מסורות עתיקות יותר. אחרים הכירו, כנראה, גם את הספרות הזו.

עדות על שימוש מאגי יש גם מתקופות מאוחרות מעט יותר, מתעודות הגניזה . המאגיקה של תקופת הגניזה משמשת כגשר בין זו של סוף העת העתיקה לבין ראשית ה"קבלה המעשית". גם כאן מופיעים קמיעות עם שמות מלאכים ומטטרון בתוכם. השימוש בשמו של מטטרון לא היה מוגבל ליהודים: שמו מופיע לא מעט גם במאגיה המוסלמית בת התקופה ולמאות שנים לאחר מכן. כך גם במסורת המנדעית, במשך כאלף שנה.

דמותו של מטטרון ממשיכה להופיע גם במסורות המאוחרות יותר, בקבלה על ענפיה השונים ובספר הזוהר.

גם בקבלה בקבלה הנבואית של ר' אברהם אבולעפיה ובקבלה התיאוסופית, ישנו עיסוק בהתעלותו של חנוך והפיכתו למטטרון. אולם, בניגוד למסורת ההיכלות, שם חלק גדול מההתעלות מתבטאת בשינויים גופניים (כמו שינוי ממדיו, הפיכת טבעו של חנוך מ"חומרי" ל"אשי", ישיבה על כיסא כבוד בפתח ההיכל השביעי ועוד), הרי שבקבלה של ר' אברהם אבולעפיה הטרנספורמציה של חנוך מאדם למלאך היא מיטאפורית ומבטאת חוויה אקסטטית של שינוי הפיכה משכל שהוא בכוח בלבד אל שכל בפועל:

כאן אין דרמה של מהפך "עלייה לשמים" ושל "ששים מכות אש", אלא הטרנספורמציה היא אינטלקטואלית. במסגרת טרנספורמציה זו, מטטרון הוא הסמל להישג המיסטי הגבוה ביותר האפשרי , ולאידאל הדתי המושלם. הזוהר מכיל אנגלולוגיה עשירה ומגוונת, המבוססת בעיקר על אגדות חז"ל וספרות ההיכלות, אך גם ממקורות אחרים. מטטרון תופס בספר הזוהר מקום חשוב, ויש לו מאפיינים רבים ומגוונים : חלקם מתאימים וממשיכים את המסורות הקודמות, וחלקן חדשים ומקוריים. גם בזוהר חנוך מתעלה, נכנס לגן עדן, ומלאכים מוסרים לו סודות וספרים גנוזים. מטטרון הוא ראש הכוחות העליונים, המרכבה והחיות. נאמר שהוא לא משמש ככהן גדול, אלא הוא "בעל המשכן" של מעלה, המקביל למשכן של משה בארץ. מטטרון הוא גם שומר המפתחות, שכל הגנזים מצויים בידו. גם הנשמות המסתלקות ניתנות בידו, והוא שיחזיר אותן לגוף לעתיד לבוא. שלטונו של מטטרון תלוי בצדיקים – הם שנותנים לו את כוחו, וללא מעשיהם של הצדיקים מטטרון אינו יכול לפעול.

במאמרים אחרים, מטטרון הוא שר העולם באמצעות שבעים שרים, מקבל כוח מהשכינה ומנהיג בעזרתו את העולם. אך כאן מטטרון הופך לגורם שלילי, מכיוון ששרי עולם אלה הם מהסטרא אחרא, והוא הרי משתף פעולה איתם ולוקח חלק בהנהגתם. ראייה זו מתאימה לדעה שקיימת גם כן, שמטטרון הוא "עץ הדעת טוב ורע", כלומר שיש בו גם מהטוב וגם מהרע.

אצל ר' יצחק דמן עכו ובמקורות אחרים, מקובל שישנה כפילות בדמותו של מטטרון: קיים "מטטרון רבא" או מטטרון הנאצל, ומטטרון "רגיל". הראשון הוא למעשה חלק מהאלוהות – הוא הכבוד האלוהי, השכינה של הספירה העליונה או "יוצר בראשית" , זאת לעומת מטטרון הרגיל שהוא-הוא חנוך בן ירד שהתעלה, שהוא מלאך אך אינו חלק ממערכת הספירות. על ידי פיצול זה מוסבר כיצד חנוך בן ירד הצליח להגיע ולהיות מטטרון, שכן אם מטטרון מזוהה עם אחת הספירות, כיצד יכול להיות שאדם יוכל לההפך אליו? אלא, שהוא רק "זכה להקראות מטטרון" ולא להיות מטטרון ממש. פעולתו של חנוך הובנה כפעולה של אדם שמייחד את הספירות האלוהיות על ידי מעשיו הטובים, וכתוצאה מכך מתעלה באופן רוחני, אך כמובן שאינו מגיע להיות ספירה אלוהית בעצמו אלא רק להיות מלאך תוך איחוד השכל האנושי בשכל האלוהי.

התפיסה כי מטטרון הוא באופן מסוים חלק מהאלוהות אך מצד שני הוא נפרד, מאפשרת להרחיק את היסוד השלילי שראינו שקיים בו ("עץ הדעת טוב ורע"), כך שהוא אינו מהווה חלק מהאלוהות עצמה אלא גורם שפועל תחתיה בלבד, ומצד שני לאפיין אותו בתכונות אלוהיות. אידל מזהה בעניין זה התפתחות, כאשר בתחילה מטטרון הוא זהה לשכינה ומבטא את הטוב והרע שיש בה, ולאחר מכן, כדי להגביר את האחדות שבאלוהות ולהרחיק את האנתרופומורפיות, הוא נחשב כנפרד ממערכת הספירות ונמוך ממנה.

דמותו של מטטרון-חנוך כמשלימו ומקבילו של אדם מתפתחת בקבלה של תקופה זו. רעיון מסוג זה מתבטא באמירות שונות: הראב"ד, וגם ה"רעיא מהימנא", אומרים כי מטטרון הוא ה"דמות אדם" שראה יחזקאל על הכיסא, כלומר הוא "אדם עליון"; רד"ק אומר שחנוך עלה לגן עדן וחזר למצבו של אדם הראשון קודם החטא; ר' שלמה מולכו אומר שחנוך מהווה השלמה לאדם הראשון, וביצוע של רצונו המקורי של האל שהאדם יהיה שליט על כל הברואים, למטה ולמעלה. הזוהר אומר שחנוך קיבל ה"זהרא עילאה" של אדם הראשון, שנלקחה ממנו לאחר שחטא, ולכן יכל לחזור במקומו לגן העדן ואולי "לתקן" כך את חטאו:

כך חנוך-מטטרון הוא שנעשה לאדם העליון והאידאלי, ומבטא את הפסגה שאליה יכול להגיע האדם.

רבי ישמעאל, עוד אחד מהגיבורים של "ספרות ההיכלות" מספר לנו מה למד "ממטטרון" על פעולתו של העולם: "ואלו שמותם של שרים שמנהיגין את העולם.  "גבריאל" מלאך האש. "ברדיאל" מלאך הברד.  "רוחיאל" שהוא ממונה על הרוח.  "ברקיאל" שהוא ממונה על הברקים.  "זעמיאל" שהוא ממונה על הזעם.  "זיקיאל" שהוא ממונה על הזיקים....(היכלות רבתי קטע 18).

 רב המלאכים "מטטרון" הוא אחד המורים הרוחניים. הוא הופיע ביקום הפיזי גם בדמות "אליהו הנביא" וגם בדמותו של "ישו". "מטטרון" הוא גם "חנוך" עליו מסופר בספר בראשית פרק ה' פסוק כד" : "ויתהלך חנוך את האלוהים ואיננו כי לקח אותו אלוהים". (יש כאן הקבלה לדמותו של "אליהו הנביא" אשר עלה השמיימה במרכבת האש!)

ל"חנוך" הוקדשו שני ספרים שלמים, חנוך א' וחנוך ב'.  ספרים אלו לא שרדו עד לימינו בעברית, משום שעם גלות בבל חדלו היהודים מהעתקתם.  אך הספרים תורגמו ליוונית על ידי הכנסייה שהמשיכה בהעתקה.  אם כן, הדברים המצוטטים כאן מגיעים מתרגום של תרגום וגם נמצאו קטעים משומרים מהספרים הללו בעברית במערת קומראן.
מסתבר על פי אותם ספרים כי האיש "חנוך" היה צדיק שאין כדוגמתו ואלוהים כאשר עשה את המבול לקח אליו את "חנוך" כעד.  הוא מעלה את "חנוך" השמיימה והופך אותו למלאך "מטטרון".  עד מהרה אלוהים ממנה אותו למלאך המופקד על בני האדם.
"חנוך" עצמו מספר שהוא קם באמצע הלילה ורואה שני אנשים גדולים, פניהם מזהירים כשמש, עיניהם בוערות כלפידים "ויאמרו אלי האנשים, חזק חנוך אל תירא אלוהי עולם שלחנו אליך והיום אתה עולה אתנו השמיימה.  ועתה צו על בניך ואל כל בני ביתך אשר את יעשו בלעדיך על הארץ בבתיך ואיש אך יבקשך עד אשר ישיבך ה' אליהם"...."ויהי ככלותי לדבר אל בני ויקראוני האנשים ההם וישאוני על כנפיהם ויעלוני אל הרקיע הראשון".....(חנוך ממשיך ועובר ברקיעים עד שהוא מגיע אל הרקיע השביעי ומתמלא חיל ורעד מאלוהים וצבאותיו:)  "ואפול על פני ואשתחווה לה'".  "וה' אמר אלי בפיו": "חזק חנוך אל תירא קום ועמדת לפני לעולם.  ויקימני "מיכאל" שר צבאות ה', ויקרבני לפני ה'.....ויאמר ה' "למיכאל" גש והפשטת את "חנוך" את בגדי הארץ ומשחת אותו בשמני הטוב והלבשתו את בגדי כבודי.  ויעש "מיכאל" כאשר דיבר אליו ה' וימשחני וילבישני.  ומראה השמן ההוא מאיר מאור גדול ומשיחתו כטל הטוב וריחו כמור וכקרני השמש הוא מזהיר.  ואביט אל נפשי ואהי כאחד מנכבדיו ולא היה כל שינוי ניכר.  ויקרא ה' לאחד משרי מלאכיו ושמו אוריאל אשר היה מהיר בחכמה משאר שרי המלאכים וכותב כל מעשי ה'.  ויאמר אל אוריאל הביאה את הספרים מאוצרותי ולקחת קנה ונתת לחנוך והגדת לו את הספרים...ויקראני ה' ויאמר אלי שב חנוך לשמאלי עם גבריאל". (מתוך חנוך ב')
מכאן ש"חנוך" מופקד על "ספר החיים", זה שנחתם בו גורלנו ביום הכיפורים.  והמלאך "חנוך" שנקרא גם "מטטרון" הוא המנחה והמורה השמיימי של התנאים, הגדול שבהם הוא "רבי עקיבא", אשר כתבו במאות הראשונה והשנייה לספירה את "המשנה" וגם את "ספרות ההיכלות" (אשר לא נכנסה למשנה ואשר בה מסופר עוד רבות על עולמות עליונים).
רבי ישמעאל, עוד אחד מהגיבורים של "ספרות ההיכלות" מספר לנו מה למד "ממטטרון" על פעולתו של העולם: "ואלו שמותם של שרים שמנהיגין את העולם.  "גבריאל" מלאך האש. "ברדיאל" מלאך הברד.  "רוחיאל" שהוא ממונה על הרוח.  "ברקיאל" שהוא ממונה על הברקים.  "זעמיאל" שהוא ממונה על הזעם.  "זיקיאל" שהוא ממונה על הזיקים....(היכלות רבתי קטע 18).

מאת גיאה בן לוי

בחזרה לדף הבית