"האדמות שסביבם נעשו שוממות וחרבות, אם כי פעם – כפי שתורין סיפר להם – הן היו ירוקות ופורחות. דשא מועט היה, ועצים או שיחים נעלמו עד מהרה, כשגזעים שבורים וחרוכים בלבד באו להעיד על זמנים עברו. הם עברו ב"שממת הדרקון".

זו הפעם הראשונה שהגמדים ובילבו נתקלים בעדות ממשית, מוצקה, לקיומו של הדרקון. מה מקורו של הדרקון הזה? מהיכן הוא מגיע?

דרקונים הם בריות עתיקות למדי במיתולוגיה האנושית. ניתן למצוא דרקונים כמעט בכל מיתולוגיה של כל עם: מהסינים במזרח ועד הסקנדינבים במערב. הסיבה לכך נעוצה כנראה בניסיון להסביר את עצמות הדינוזאורים המאובנים שנתגלו לעתים. מדע הפלאונטולוגיה הוא מדע צעיר יחסית, שקיים רק מאמצע המאה השמונה-עשרה. מאובנים ועצמות גדולות של דינוזאורים שנתגלו על ידי בני האדם נחשבו כעצמות של 'ענקים' או 'דרקונים'.

 האיזכור הקדום ביותר לדרקון מופיע במיתולוגיה האבוריג'ינית – דרקון הקשת שעדויות לו מופיעות בציור בן 40,000 שנים. במיתולוגיה הסינית הדרקונים מופיעים בשלב מוקדם. גם בתנ"ך יש דרקונים (התנינים הגדולים מספר בראשית), וגם במיתולוגיות האירופאיות היותר מוקדמות מככבים דרקונים.

 ישנם מספר איזכורים של דרקונים במיתולוגיה הסקנדינבית, אך אלו הם דרקונים שאינם נושפים אש ואינם בעלי כנפיים. דרקונים 'קלאסיים' מוזכרים מספר פעמים ובמיוחד הדרקון פאפניר, Fafnir, ששומר על תיבת אוצר.
גם בביאולף, שמהווה מקור השראה בלתי נדלה לטולקין, במיוחד כשמדברים על 'ההוביט', יש דרקון – הדרקון שבסופו של דבר הורג את ביאולף.

"אולם ארצם של מרלין וארתור היתה טובה מאלה, ועל הכל עלה הצפון בן בלי השם של סיגורד מהוולסונג ואדון הדרקונים כולם. ארצות אלה עוררו תשוקה עליונה. מעולם לא עלה בדעתי שהדרקון עומד בשורה אחת עם הסוס. ולא רק משום שבסוסים נתקלתי יום יום, בעוד שמעולם לא חזיתי בעקבותיה של התולעת. על הדרקון התנוססה בבירור תווית ממלכת הפיות. העולם המסתורי בו הוא מתקיים היה עולם אחר. פנטזיה, בריאת עולמות אחרים או הצצה לתוכם, זה היה לבה של ממלכת הפיות. תשוקתי לדרקונים היתה עמוקה. מובן שגופי הפחדני לא רצה לראות אותם בשכונה, מתערבים בעולמי הבטוח באופן יחסי, בו ניתן למשל לקרוא סיפורים בשלוות נפש ובלא חשש. ברם העולם בו ניתן אפילו לדמיין את 'פפניר' היה עשיר ויפה יותר, גם במחיר הסכנות."

כפי שטולקין עצמו מעיד, עוד בהיותו ילד היה עבורו הדרקון תמרור ראשי לכניסה אל ממלכת הפיות. אין פלא, שבמיתולוגיה של טולקין הדרקונים ממלאים תפקיד חשוב.

 הפעם הראשונה שבה אנו נתקלים באיזכור מפורש של דרקון במיתולוגיה הטולקינאית, היא בתיאור של 'שערי הלילה', המופיע בגרסה המוקדמת ביותר של המיתולוגיה שנכתבה בשנת 1916, אחד מהמבנים הנוראים והעצומים ביותר שהאלים (=הואלאר) בנו:

 

מי ברא את הדרקונים? היכן הם נוצרו? במיתולוגיה המוקדמת טולקין מספק לכך הסבר ברור ביותר:

 

בשלב הזה של המיתולוגיה, בשנת 1919-1917, מלקו (=מלקור) יוצר את הדרקונים. הדרקונים אינם מכונפים עדיין, דומים מאד לדרקונים הלא מכונפים מהסאגות הנורדיות. כדאי לשים לב לתכונות שלהם: ערמומיים, חכמים, אוהבים מאד זהב.

מזכיר למישהו את סמוג? אבל גלומונד הוא תולע שוכן עפר וסמוג הוא מעופף.

 

הדרקונים המכונפים מוזכרים לראשונה בשנת 1930, כאשר טולקין מספר על אודות מלחמת החרון ב'קוונטה נולדורינווה' (הגרסה השניה):

 

גלומונד (שמו המוקדם של גלאורונג) מופיע בכל המיתולוגיה ובפרט בכל פעם שטורין מוזכר. טולקין ממשיך לאזכר שמקורו של גלומונד הוא ממורגות. מורגות יצר אותו, כמו גם את הבאלרוגים, האורקים ושאר המרעין בישין

 

הגישה הזו, לפיה מורגות יצר את הדרקונים, משתמרת ממש באחת הטיוטות האחרונות שנכתבו לפני שההוביט נכתב או במהלך כתיבתו. בטיוטה של The Lost Road, המגוללת את סיפור מפלת נומנור ונכתבה בשנת 1936-1937,

 

על בסיס כל הכתוב לעיל אני מסיק שסמוג הוא אלמנט נוסף השאוב מהלגנדאריום. הוא עונה למאפייני הדרקון, הוא משתלב יפה בלגנדאריום, ויתכן אף כי האזכור המפורש ב-Quenta §18 QII של שני דרקונים שהצליחו להמלט למזרח, נעשה מתוך מחשבה על 'ההוביט'.

סמוג ענה כמעט במדויק על כל הקריטריונים של הדרקונים במיתולוגיה של שנת 1937. אך המיתולוגיה המשיכה להתפתח ועברה את אחד השינויים החשובים ביותר שלה. לאחר כתיבת שר-הטבעות טולקין הבין שמורגות, למרות כל עוצמתו וכוחו, לא יכול ליצור/לברוא. הרעיון שמורגות יכול לברוא מנוגד לתפיסה בסיסית ביותר שאוזכרה בשר-הטבעות והפכה למרכיב מרכזי בלגנדאריום. למעט האיזכורים בשר-הטבעות עצמו, בלגנדאריום שלאחר שר-הטבעות כבר ניתן למצוא את הלבטים של טולקין ואת הניסיונות שלו לתקן את המיתולוגיה בהתאם לתפיסה החדשה. על מנת להוכיח שטולקין שינה בפועל את הלגנדאריום בקביעה שמורגות אינו יכול לברוא,

 

קהילת טולקין הישראלית