לפי הארכיאולוגים, אחנאתון פעל במשך 27 שנים במצרים, הציג את ההשקפה של אל אחד מופשט המיוצגת על ידי השמש, רא, ולפי מקורות שונים בני החוג שלו נקראו "חוג האמנה".

לפני כאחת-עשרה אלף שנה נשלחה לכדור-הארץ קבוצה השייכת למערכת הזיכרון-החברתי של רא, נציג "חוק האחד" במערכת השמש, מטעם הקונפדרציה-של-הפלנטות. מטרת המסע הייתה לנסות ולהשפיע על שתי תרבויות אנוש אשר התפתחו על פלנטה ארץ באותו הזמן. האחת מהן הייתה בדרום-אמריקה והשנייה במצרים ובארץ-הקודש שנקראת כיום ארץ ישראל.

חברי קבוצת "משרתי האחד" הינם שליחים ותיקים על כוכב-ארץ. הם עבדו בעבר וגם כעת עם תרבויות-אנוש ברמות הצלחה שונות, תוך העברת המשמעויות של שני ביטויי האחד, האחדות והנפרדות (האל האחד מזדהה בתנ"ך כ-'ה' אחד ושמו אחד') לתרבויות-אנוש בדרכן ההתפתחותית בסולם-האבולוציה. חברי הקבוצה אינם חלק מממד הזמן ולכן ביכולתם לתקשר עם האדם בכל זמן שהוא.

נכון לעכשיו, בתקופת אחרית-הימים כשמחזורים קוסמיים מגיעים להשלמתם, האנושות חייבת להתעורר למתרחש בכוכב-ארץ. משרתי "האחד" זהירים מאד מבחינת שמירת חוקי הבחירה החופשית ואין הם מתערבים בבחירה של האדם. כאשר תרבויות-אנוש מוצאות את דרכן למסלול "החשיבות העצמית" היתרה, משרתי "האחד" מיד מתנתקים וחוזרים למערכות שלהם.

פרעה אחנאתון ומשה

אחנאתון ומשה היו שני מאסטרים השייכים לממד האחדות, נשמות מתנדבות בעלות ידע גדול בנושא לימודי שני השבילים באלוהות. השניים הלכו כברת דרך ארוכה ביחד והשתלמו כמנהיגים במסדרים שונים ובבתי-ספר של הקונפדרציה היקומית.

היה זה זמן מסוכן מאד, מאחר שחלקים גדולים מן התרבויות של כדור-הארץ כבר היו שטופים באנרגיה של "האימפריה" ששלחה את השפעותיה ממערכות שבנויות על עקרון של משעבדים ועבדים. כך שהיה נאיבי להאמין שאחנאתון ומשה יוכלו להשתלב בקלות בהדרכת האנושות להתפתח לכיוון החיובי. יש לזכור שהייתה זו תקופה שבה המיתוס מספר על נפילות קשות של התרבויות המיתיות למוריה ואטלאנטיס, אשר הרסו את עצמן בניוון מוסרי ודגנרציה, וגרמו להרס האטמוספרה ולמבול. הדבר חזר על עצמו כשהעליונים לא הצליחו להשפיע על עם ישראל בתקופת הכניסה לארץ, להעלאה של התודעה על ידי לימוד פנים אל פנים (עם לוחות העדות הראשונים). כשלוחות החרות הראשונים נשברו על ידי משה, הכוחות הפועלים או הממונים היו חייבים לאפשר למערכת של "מקל החובלים" לתפוס את מקום המערכת של "מקל הנועם" בחיי העבריים.

הייתה זו תמימות גדולה להאמין בכך שהמשלחת של אחנאתון ומשה תצליח להעלות את המערכת לרמה של תורת החירות הראשונה, כאשר על פי המיתוסים השומריים מערכת-עבדות ושעבוד שלטה בכל. יש גרסאות במיתוסים בעידן החדש וביניהן כאלו שמאפיינים את המערכת הזאת כמערכת כוכבים מסוימת שמאוזכרת בתנ"ך. אך בכל זאת היה מעניין לראות שיש חלק מסוים של האנשים שלמרות שיעבוד האנושות קיימו מפגשים חשאיים ורצו ללמוד משהו אמיתי, בדיוק כפי שקורה היום. ותוך כדי לימוד הודרכו אותם אנשים של רצון טוב על ידי אותם שליחים של הקונפדרציה פנים אל פנים. השליחים בנו להם את הפירמידות, מאחר שהמגן הקריסטלי של האטמוספרה נהרס כליל באסון הגדול. הפירמידות נועדו לשמש מכונות טכניות להפקת אנרגיה של ריפוי, עבודה של בנייה באמצעות אנרגיה וקבלת מידע ותקשורת עם האינטליגנציה הקוסמית.

אנשי-הידע

אבל, המערכות הערמומיות ללא הלב הצליחו די מהר לגלות את המהות האמיתית של הפירמידות ומיד השתלטו על מבנים אלו. וכך נאלצו אותם שליחים לעזוב, בכדי שלא יגרמו להרס הקבוצה שאותה ניסו להקים ולהציל.

קבוצת השליחים שעבדו עם תרבות האנשים בדרום-אמריקה הצליחו להחזיק מעמד הרבה יותר זמן וקיימו תרבות הרבה יותר קרובה להבנות של האחדות והאהבה. עד אשר הופיעו אנשי המערכת המכונה אוריון בתור הפורטוגזים והספרדים, ואנשי הידע בדרום-אמריקה נאלצו לעזוב את הפלנטה.

הקבוצה שדגלה באל השמש רא ומאחוריו באל האחד, ופעלה במצרים ובארץ-הקודש, עזבה את השטח והפסיקה ללמד את האדם פנים אל פנים. הם התרחקו אך לא עזבו לגמרי, והמשיכו להדריך את האנשים ממרחק מסוים, בגלל האחריות שנטלו על פרויקט-הלימוד כלפי הקונפדרציה של הפלנטות. הם בחרו לעבוד בשיטה אחרת ולהשפיע על מנהיגים כמו אחנאתון ומשה שהשתייכו למערכת שלהם, בכדי להפיץ את האלוהות האחת.

כשאחנאתון נולד בממד הפיזי הוא קיבל כלים של יכולת תקשור עם המערכת של הזיכרון-החברתי של קבוצת רא, ואת כל ההדרכה הדרושה שזרמה אליו באופן חופשי. כלומר, הפרגוד המפריד בין השכל המודע והלא-מודע היה לגביו בהיר ושקוף. דבר זה מותר ואפשרי אך ורק כאשר אותו ילוד-אשה הינו אורח מהיקום או מתנדב מהחלל.

אך דבר אחד בכל אופן שכח אחנאתון שגדל והתפתח בוויברציה של רא. ברמת וויברציה זו הקוטביות היא בהרמוניה – המורכבות היא פשוטה ויש הבנה וקבלה של הפרדוקס. לכן אפשר לומר שלפרדוקס יש פתרון, כשהטבע, העבודה והמטרה הינה שירות האחד. ברוב להיטותו להביא את התפיסה של האל האחד שזרמה בעורקיו, שכח אחנאתון להציג את התפיסה שהאל האחד מזדהה בתור י-ה-ו-ה ה' אחד ושמו אחד, ושהוא מלמד את האחדות ואת ההתמודדות עם בעיות הנפרדות והקוטביות. כך שהוא פעל ישירות להבאת הפן האחד של רא, דבר שהיה מאיים מדי עבור הכוהנים. תפיסת 'האחד' עוררה התנגדות חריפה אצל הכוהנים ואנשי הדת, שאמצו בעצם את דרכי האימפריה של השלטון, הפחד והשעבוד.

המחזור הגדול לפי לוח המאיה

לא צריך לשכוח שגם כיום כל אנשי הדת מעוותים את המשמעות של "האל האחד" הבנוי בעצם משתי פנים, שמופיעות כבר במילה הראשונה של התורה שפותחת את ספר בראשית, שמורכבת משני השמות שבתי ו רא (" בראשית "). אחנאתון איבד את הרצף ושכח ללמד שהאחד – ידיעת פני אל – עובד עם השניים על ידי ידיעת שתי הפנים המאפשרת בחירה חופשית. הבחירה כרוכה בידיעת הפן שהוא קנא ונוקם ומגביל (שבתי) לצורך הפנמת החובה, המחויבות והאחריות. אך גם בידיעת הפן שהוא רחום וחנון (רא) לצורך לימודי האהבה והחוכמה.

משה לעומת אחנאתון לא איבד את הידע של שני השבילים, ואילו רק היה מלמד זאת בבהירות האנשים היו מבינים את מצבם. כדי להגיע אל "האחד" חייבים ללמוד את השניים ואז ניתן להתעלות מעל הדואליות. אך שיטת-הלימוד של אחנאתון פסחה על שלב הבהרת הדואליות. ומבלי להבין את הדואליות איך ניתן להתעלות מעליה?

המערכת של רא עבדה עם תרבויות-אנוש מימים ימימה, אבל הסיפור של רא ואחנאתון בהיסטוריה האנושית מתחיל כבר לפני 11 אלף שנה, כשהחלה תרבות המאיה והשמש בדרום אמריקה ותרבות מצרים העתיקה באזורנו. בתוך המערכת של רא, היו הנשמות של משה ואחנאתון וותיקות ומנוסות והן מופיעות בכל מחזור אם יש בכך צורך. הידע של המחזורים ניתן לתרבות המאיה והתגלה כיום (הספר "גורם המאיה" של חוזה ארגואלס הופיע ב-73'). הידע של המחזורים בזמן ובחיי תרבויות-אנוש מתאר מחזור גדול של שנה קוסמית בת 26 אלף שנים אשר מגיע בתקופתנו למיצויו. המחזור הוא בן שני חלקים: לפני כ-12-11 אלף שנה החל שלב "הלילה" של אותה שנה קוסמית גדולה. ההיסטוריה הידועה על כדור- הארץ היא בת כ-12 אלף שנה ותקופה זו אכן הייתה חשוכה. אבל עכשיו אנו נמצאים בתחילת הבוקר של היום החדש, ואור היום מתחיל לעלות. כששלב "היום" המואר של השנה הקוסמית עולה, עם סיום המחזור הגדול של 26 אלף שנה, אנו נמצאים בפתחה של שנה קוסמית חדשה.

'העצמי' – תהליך הגיבוש והאישיות שלובת-הנשמה

רא מסמל את השמש כשמאחוריה מסתתר העיקרון של "האחד", המופשט. האנרגיה של אותה מורכבות- זיכרון-חברתי עוסקת בחוק האחד ובמשמעויות של האחד. הקבוצה הקוסמית מבהירה לתלמידיה ולציבור את משמעויות האחד במובן של היחיד ושל הכלל. האינסוף אינו יכול להיות קשור אלא עם האחד, האחדות. ואילו הרמה של הריבוי, ריבוי הפרטים של עולמנו, מלמדת את ספירת "בינה" וקניית דרך-ארץ ומעשי-חסדים, שקודמת לקבלת אור-החוכמה, תורת האל. משמעותו של רא היא לימודי האחדות שמעבר לזמן והקבוצה יכולה ללמד אותנו בכל זמן שהוא כי הם מלווים את האדם מאז היווסד התרבות הראשונה על כוכב ארץ.

הגישור מעל הפערים שבין הרמה של 'החכמה' לבין תרבות-אנוש ולימודי ספירת 'הבינה' הוא חשוב. הגישור הוא העיקרון החדשני ביותר שנמצא במרכז המחשבה של העת החדשה. מדובר על גישור לפתרון סכסוכים ברמה של אנשים ניצים אבל גם ברמה של גישור בין השקפות עולם וזרמים במחשבת העולם. הקבוצה הזו מזדהה באופן מוחלט עם האחד ומאופיינת בכך שהיא מלמדת את האדם פנים אל פנים, ולא תחת איסור שאוסר לראות את האל "לא יראני האדם וחי". בענייני רא, כשהסוגיה של הסבל ו"הצל", הטלטלה בין זוגות הניגודים והקונפליקט, מתאפיינים על ידי השלכת הצל שלנו על האחר, הדבר מונע את הרחבת המודעות לידי כך שתכלול גם את הצל. הקבוצה איננה מתחמקת מ"הצד האחר" אלא מסבירה את בעיית הקונפליקט ומתארת את האחד כמורכב גם מאחדות וגם מהנפרדות. המושג של רא יכול להוות השתקפות הדגם של קרל יונג שתיאר את מבנה האדם על ידי מושג ' העצמי' שכולל את העצמי הגבוה וגם את הצל הלא-מודע. ומושג "האני" הקטן הוא האישיות הארצית הצרה והמתבדלת כש" העצמי" הוא מושג כולל-כול. העצמי מיוצג על ידי הארכיטיפים של השמש ושבתאי יחד, האישיות שלובת-הנשמה.

אפשר להתייחס אל מה שקרל יונג מכנה בשם 'העצמי' כאל נקודת-התייחסות מרכזית של רוב הגורמים המרכיבים את מבנה הנפש האנושית; כשהעצמי מעל ומעבר לאגו המודע ומגיע לא רק אל חלקה המודע של הנפש אלא גם אל חלקה הלא-מודע, שנוכחותו הלא-מודעת מפצה את המודע יותר מאשר נוגדת אותו. ביחד אלו הם מרכיבים של העצמי וידועים בתור ה'אישיות' המגובשת עם ההיבט הגבוה, הנשמה. התורה מציגה את האדם כבעל ערך עצמי נמוך אבל מחדשת את החידוש הגדול דאז ודהיום של בריאת האדם 'בצלם אלוהים'.

 מאמר זה נלקח מהאינטרנט - מקורו לא ידוע לי.