שום (שם מדעי: Allium) הוא סוג שמונה כ-1,250 מיני צמחים ממשפחת השומיים שהם כולם גיאופיטים בעלי בצל. זהו הסוג הגדול במשפחתו. מוצאו במרכז אסיה, תפוצתו העולמית נרחבת, ממרכזיו החשובים הם ארצות הים התיכון, הרי דרום אירופה ומערב אסיה.
העלים ערוכים בבסיס הצמח, לפעמים גם בחלקו התחתון של הגבעול. לעלה נדן רחב העוטף את נידני העלים שמעליו ואת הגבעול. העלה סרגלי, שטוח או מרזבי. יש והוא גלול ונבוב. הגבעול (עמוד הפריחה) יחיד, לא מסתעף, חסר עלים לפחות בחלקו העליון.
הפרח קטן דמוי פעמון או פתוח לרווחה. ששת עלי הקטיף מאוחים בשיעור שונה במינים השונים אך תמיד הם מאוחים לפחות בבסיסם. זירי האבקנים קבועים בבסיס עלי העטיף. עמוד העלי נימי.
הפרי הוא הלקט וקשוותיו (חלקיו הנפתחים של דופן הפרי) קרומיות או דמויות גוויל. הפרי (שיני השום) משמשים למאכל אדם, לתיבול ולריפוי.
מספר מינים של שום משמשים כצמחי מרפא ומאכל מימי קדם, בעיקר שום נבוב (המוכר יותר בשמו העממי - "בצל") ושום הגינה שנקרא בפשטות שום. השום שימש לתיבול ושימור המזון כדי למנוע את קילקולו.
השום והבצל מוזכרים בתנ"ך, פעם אחת בלבד, כאחד מהמאכלים שבני ישראל מזכירים כשהם רוצים לשוב למצרים: "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים" (במדבר י"א, ה)
חז"ל מנו בשום כמה תכונות טובות: "משביע, משחין, ומצהיל פנים ומרבה הזרע שבבני מעיים" (בבא קמא פ"ב, א). בתלמוד הירושלמי נכתב על עזרא הסופר ש"הוא התקין שיהו אוכלין שום בלילי שבתות שהוא מכניס אהבה ומוציא תאוה". (תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה פ"ד ה"א) וכן עולה מעוד מקורות שהשום הפך להיות המזון המיוחד ללילי שבתות.
השום הפך למאכל כה מובהק ליהודים, עד שבמשנה מובא שמי שמשתמש
בביטוי "אוכלי שום", הרי כוונתו ליהודים (מסכת נדרים ג, י). אכילת השום אצל היהודים
בולטת במיוחד לעומת התיעוב שהיה קיים לשום אצל הרומאים.
ריחו העז של השום שימש בסיס לביטוי שמופיע בתלמוד הבבלי מספר פעמים: "מי שאכל שום וריחו נודף, יחזור ויאכל שום אחר ויהא ריחו נודף?". (מסכת ברכות נ"א, א; מסכת שבת ל"א, ב) הנמשל הוא: מי שחטא פעם אחת, אל לו להוסיף ולחטוא, למרות שמצבו עכשיו אינו טוב. עוד מובא בגמרא סיפור שבו מסופר על ריח השום שהפריע ללימוד בבית המדרש עד כדי כך שרבי יהודה הנשיא ביקש שאוכל השום יצא. (מסכת סנהדרין י"א, א)
לאחרונה התרבה השימוש במיני שום שונים כצמחי נוי בגינות (למשל, שום משולש).
אליצין הינה תרכובת אורגנית המקנה לשום את ריחו וחריפותו האופייניים. הודות לתכולתן, שיני השום יעילות מאוד נגד טפילים, זיהומים ודלקות. בין החומרים המצוים בשיני השום מונים את האליצין, גופרית, זרחן, פלואור קארוטן (פרו-ויטמין A), ויטמין B1 וויטמין B3.
הגבעול נשאת התפרחת הערוכה כסוכך פשוט. לרב צורתה כדורית. לפני ה
השפעות השום באות לביטוי ב:
בארץ ישראל גדלים כ-35 מיני שום. ביניהם: שום גבוה, שום האבקנים, שום מזרחי, שום משולש, שום ארצישראלי, שום תל אביבי, שום עגלגל, שום הנגב, שום אשרסון.
פריחה עטופה התפרחת בכיסוי קרומי המהווה את סימן ההיכר לסוג. לקראת הפריחה נסדק הכיסוי לאורכו, ומתחלק ל-2 עד 8 רצועות. לעתים הוא גם נושר כליל.
לקוח מויקפידיה
