האין מסתורין של משולש ברמודה

מאת: אבי בליזובסקי

משולש ברמודה משתרע על מקטע של האוקיאנוס האטלנטי בקו מפלורידה לאיי ברמודה, משם לפוארטו ריקו ובחזרה לפלורידה. זהו אחד מהמסתורין הגדול ביותר בזמננו שאיננו כל מסתורין
 

משולש ברמודה משתרע על מקטע של האוקיאנוס האטלנטי בקו מפלורידה לאיי ברמודה, משם לפוארטו ריקו ובחזרה לפלורידה. זהו אחד מהמסתורין הגדול ביותר בזמננו שאיננו כל מסתורין.
לפי האגדה, ספינות ומטוסים רבים נעלמו במסתוריות באיזור. כמה בדיוק נעלמו באופן מסתורי תלוי מי סופר ומי קובע את שטח המשולש. גודל המשולש משתנה בין חצי מיליון מיילים מרובעים ועד מיליון וחצי מיילים מרובעים, לפי דמיונו של הסופר. יש הכוללים בשטח זה את האיים האזוריים, מפרץ מקסיקו ואיי הודו המערבית. אחרים טוענים כי המסתורין החל עוד בתקופתו של קולומבוס. גם כך, ההערכות נעות בין 200 ל-1,000 תאונות ב-500 שנה.
הווארד רוזנברג טען בשנת 1973 כי משמר החופים האמריקני קלט למעלה מ-8,000 קריאות מצוקה באיזור זה. למעלה מחמישים ספינות ועשרים מטוסים טבעו במשולש במאה האחרונה.
המונח "משולש ברמודה" הוטבע לראשונה במאמר שכתב וינסנט גאדיס Vincent H. Gaddis במגזין ארגוסי Argosy ב-1964. באמר טען גאדיס כי בים מוזר זה נעלמו מספר רב של ספינות ומטוסים ללא כל הסבר. גאדיס לא היה הראשון שהגיע למסקנה זו. עוד בשנת 1952, העיר ג'ורג' סאנדס במגזין Fate, כי נראה שיש מספר יוצא דופן של תאונות מוזרות באיזור.
בשנת 1969 כתב ג'ון וואלס ספנסר ספר הקרוי Limbo of the Lost שבו התייחס למשולש, ושנתיים מאוחר יותר הוקרן סרט תעודי על הנושא בשם "משולש השטן". בנוסף, רב המכר משולש ברמודה שפורסם ב-1974, הטביע את האגדה של הים ביש המזל בתרבות הפופולרית.
בכמה ספרים הועלתה ההשערה כי ההעלמות מקורה בטכנולוגיה של חייזרים תבוניים החיים בחלל או מתחת למים. הבעיה היתה שהמסתורין היה יותר בגדר הפרזה והייפ מאשר מציאות. בשנת 1975 החליט ספרן באוניברסיטת אריזונה, לארי קושה (Kusche) לחקור את הטענות שהועלו במאמרים ובספרים. הוא פרסם את ממצאיו בספר שכתב בשם The Bermuda Triangle Mystery-Solved (משולש ברמודה – פתרון המסתורין. קושה נבר בזהירות ברשימות ובממצאים אחרים שהכותבים התעלמו מהם. הוא מצא שרבות מהתאונות המוזרות לא היו כל כך מוזרות. לעיתים טענו כותבי המשולש כי הספינה או המטוס נעלמו "בים שקט", כאשר הנתונים העידו על סופות בשלבים אלו או אחרים של התפתחות. אחרים אמרו כי הספינות "נעלמו באורח מסתורי", כאשר שרידיהם נמצאו למעשה והוסברה גם הסיבה לטביעתן.
יתרה מכך, בחינה מעמיקה של רשומות התאונות בחברת הביטוח הלונדונית לוידס בידי עורך FATE ב-1975, הראתה כי המשולש לא היה קטע מסוכן של האוקיאנוס יותר מאשר כל קטע אחר. רשומות משמר החופים האמריקני אישרו נתונן זה ומאז לא התווספו נתונים לסתור את הסטטיסטיקות הללו. כך שתעלומת משולש ברמודה נעלמה, באותה דרך שבה נעלמו הספינות והמטוסים לפי תומכיה.
אף כי משולש ברמודה אינו באמת מסתורין, איזור זה של הים ידע באמת גם אסונות ימיים, ואף כי אינם חורגים בכמותם מהצפוי בנפח התחבורה העצום של המים הללו, בכל זאת מדובר בטרגדיות בפני עצמן. אחת מהן היא זו של טייסת 19.
סיפורה של טייסת 19 החל ב-5 בדצמבר 1945. חמישה מטוסים יורי טורפדות המריאו לאוויר משדה התעופה של הצי בפורט לודרדייל, פלורידה בשעה 14:10. זו היתה משימת אימונים שגרתית ואת כל המטוסים מלבד אחד הטיסו תלמידי הקורס, כשאת המטוס הנוסף הטיס המפקד, לוטננט צ'ארלס טיילור. ההערכה היא שבשל תקלה במצפן של מטוס הפיקוד נתקעו הטייסים בלי דלק בלב ים במקום להגיע לחוף, כאשר הם ביצעו את הנחיות מגדל הפיקוח.