מסע אל הטארוט,אל ארץ החוויה.

היכן את ארץ אהובה?

האם מעבר להרים,האם מעבר לים,

היכן הוא עולמי ולאן הוא נעלם?

 

 

 

מסע חזרה הביתה אל ארץ הכוכבים,

הרחקנו לכת מזמן, אנחנו עייפים.

נוודים נודדים בדרכם מאובקות.

בקלף השוטה רגלינו מכתתות.

 

 

 

הבל הבלים, הכל הבל,

אפס אפסים, הכל אפס.

כי מכל מקום שנצא, אליו בדיוק

נחזור,

כי הכל הוא כלום, והעולם עגול.

 

 

 

פלאי פלאים, מסע מופלא,

ואין גדולה מזו ההרפתקה,

מסעו של השוטה- בימיו הוא שט,

משאו הוא נושא, משא גלגוליו.

 

 

 

לעתים המסע באופל, חשכה...

שום דבר איננו ברור, בפינות סכנה,

אך הוא, נשמה, יודע וחש,

אלהים אוהבו, ואין כל חשש...

 

 

 

אלהים ברבים,בהיפוך המילה,

נקבל מי-אלה, מלאכי הבריאה,

מלאכים השומרים לילה ויום,

על כל נשמה בערות או חלום.

 

 

 

השוטה הטיפש, הגדול מכולם

ברוב טיפשותו - החכם באדם,

תוכניות לתכנן - אין צורך בכלל,

יש תוכנית יקומית הטובה מן הסתם.

 

 

 

והתכנית היא תוכנה משוכללת מאוד,

תנ"ך מתוכנן, מתקתק כמו תינוק,

כמו תינוק שנולד, מתנתק מטבור,

מתנקה, מתייפח, אל הרחם קשור.

 

 

 

נטילת סיכונים? - זה נכס גדול,

כי כיצד נתפתח אם לא נטעם את הכל?

היום אני פה, מחר אני שם!

כי כל הנחלים זורמים אל הים.

 

 

 

יסוד השוטה הוא יסוד האויר,

כמו רוח, ריחוף, מאומה אינו מכיר.

תמים כעולל, חופשי כציפור,

חסר רצונות, מחובר למקור.

 

 

 

אנחנו אורחים בעולם, מבקרים זמניים,

נשמותינו יורדות למטרת ניסוייים,

התנסות בבשר תביא הבשורה,

ולגזע האנושי תבוא גאולה.

 

 

 

כי מאינסוף באנו ולאינסוף נחזור,

ואולי גלגולנו בחומר יעבור,

חירות האדם יקרה כאן מכל,

לחופש נולדנו, לצמוח, לגדול.

 

 

 

מתוך הספר "מסע אל ארץ החויה" בהוצאת גל